גננת יקרה,
השועל נכנס לכרם רעב ויצא ממנו רעב. האם כל זה היה כדאי? משל ידוע זה מופיע במדרש קהלת רבה ומוכר גם ממשלי איזופוס ומתרבויות נוספות, מעורר מחשבה ומזמין עיסוק ברצון להגיע לדברים שאינם בהישג ידינו. קריאה נעימה!
"אמשול לך משל, למה הדבר דומה"
משל הוא סוג של סיפור עממי עם מוסר השכל, ממנו ניתן ללמוד לקח חברתי או מוסרי. עוד מימי התנ"ך שימשו משלים במסורת היהודית, כמו בתרבויות רבות בעולם, תפקיד חשוב בהעברת מסרים חברתיים ומוסריים בדרך נעימה ומעוררת מחשבה. חכמינו הכירו משלים רבים מתרבויות שונות, עיבדו וספרו אותם בבית המדרש כדי להעביר לשומעים מסרים ברוח היהדות. לרוב מקובל לחשוב כי לכל משל "נמשל", או מוסר השכל, אך לעתים ניתן ללמוד מאותו סיפור מסרים רבים. יחד עם ילדיכם אפשר לחשוב על המשל של השועל בכרם: למה הדבר דומה? ומה לדעתכם המסר של המשל?
חוויות בגיל הרך – לא רק הכנה לבית הספר!
כמחנכת לגיל הרך את בוודאי מעריכה את החשיבות של חוויות והתנסויות בשנים הראשונות, אשר מעמידות את היסודות להמשך התפתחות במהלך החיים. תחומי הקוריקולום וסדר היום בגן, הדיבור שלנו עם ילדים, קריאת ספרים, אפשרויות מגוונות למשחק חופשי בגן ובחצר... כל אלה בעלי ערך רב כהכנת הילדים לכיתה א'.
אך תוצאות עתידיות של ההווי היומיומי בגיל הרך אינן המדד הבלעדי לאיכותו ובוודאי אינן הסיבה היחידה לקיומו. להווה ערך משלו, גם אם לא תמיד ניתן "לראות תוצאות" בהמשך, גם כאשר אפילו לא זוכרים אותו. כדאי לנו לזכור שלהנאה, לימוד, חברויות, ושלל חוויות בשנים הראשונות לחיים חשיבות משלהם.
כמו השועל, כל אחת מאיתנו שואלת את עצמה לפעמים "האם כל זה היה כדאי?". והתשובה? בוודאי שכן!
נוסח המשל במדרש קהלת רבה ה (מתורגם מארמית):
"כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (קהלת ה, יד)
גְּנִיבָא
אָמַר : [משל] לְשׁוּעָל
שֶׁמָּצָא כֶּרֶם וְהָיָה מְסֻיָּג
[מגודר] מִכָּל פִּנּוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד, וּבִקֵּשׁ
לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל.
מֶה עָשָׂה?
צָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ נֶקֶב, וְאָכַל וְשָׁמֵן.
בִּקֵּשׁ לָצֵאת וְלֹא יָכוֹל.
חָזַר וְצָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים אֲחֵרִים עַד שֶׁכָּחַשׁ וְתָשַׁשׁ
וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה
וְיָצָא.
כְּשֶׁיָּצָא הָפַךְ פָּנָיו
לַכֶּרֶם וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: כֶּרֶם, כֶּרֶם! מָה טוֹב אַתָּה וּמָה טוֹבִים פֵּרוֹתֶיךָ!
כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בְּךָ – נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, אֲבָל מָה הֲנָאָה מִמְּךָ? כְּמוֹ שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכְךָ כָּךְ יוֹצְאִים!
כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה